העיר הלבנה של תל אביב: מה צריך לדעת על אדריכלות הבאוהאוס בישראל
מרפסות סרט, חלונות אופקיים וגגות שטוחים: מדריך לאדריכלות הבינלאומית בתל אביב, למאפיינים שלה ולסיבה שהיא ייחודית כל כך.
מי שמטייל ברחובות המרכז של תל אביב, בשדרות רוטשילד, ברחוב ביאליק או סביב כיכר דיזנגוף, פוגש בכל פינה בניינים לבנים בעלי קווים נקיים, מרפסות מעוגלות וחלונות ארוכים. אלה אינם בניינים מקריים. הם חלק מאחד האוספים הגדולים בעולם של מבנים בסגנון הבינלאומי, שזכה לכינוי הפופולרי באוהאוס. האוסף הזה, שזכה להכרה של אונסק״ו כאתר מורשת עולמית, הפך את תל אביב לשם דבר בעולם האדריכלות. אבל מה בעצם מייחד את הבניינים האלה, איך הם הגיעו לכאן, ולמה הם רלוונטיים גם היום לכל מי שמתעניין בעיצוב ובאדריכלות?
מאיפה הגיע הסגנון
הבאוהאוס היה בית ספר לאמנות, עיצוב ואדריכלות שפעל בגרמניה בשנות העשרים ותחילת שנות השלושים של המאה העשרים. הוא קידם גישה חדשה שבה הפונקציה קובעת את הצורה, וקרא לוותר על קישוטים מיותרים לטובת קווים פשוטים, חומרים תעשייתיים ותכנון שמשרת את האדם. הגישה הזו הייתה חלק מתנועה רחבה יותר באדריכלות המודרנית באירופה, שזכתה לשם הסגנון הבינלאומי.
בשנות השלושים הגיעו לארץ ישראל אדריכלים צעירים רבים שלמדו או עבדו באירופה, חלקם בבאוהאוס עצמו וחלקם אצל אדריכלים מודרניסטים מובילים. הם הגיעו לעיר צעירה שצמחה במהירות, עם ביקוש עצום לדיור. השילוב בין הרעיונות החדשים, הצורך בבנייה מהירה וחסכונית והתוכנית העירונית של תל אביב יצר את התנאים לפריחה של הסגנון בהיקף שאין לו אח ורע.
המאפיינים שקל לזהות
גם בלי השכלה באדריכלות, אפשר ללמוד לזהות בניין בסגנון הבינלאומי בתל אביב לפי כמה סימנים בולטים. ברוב הבניינים יופיעו לפחות חלק מהם:
חשוב לציין שהכינוי באוהאוס, שהשתרש בשיח הישראלי, אינו מדויק לגמרי. רוב הבניינים בתל אביב לא תוכננו על ידי בוגרי בית הספר עצמו, אלא על ידי אדריכלים שהושפעו מזרמים שונים של האדריכלות המודרנית. לכן אנשי מקצוע מעדיפים לעיתים קרובות את המונח הסגנון הבינלאומי, שמתאר טוב יותר את מגוון ההשפעות שהתגבשו כאן לשפה מקומית ייחודית.
- קירות חלקים בצבע לבן או בגוונים בהירים, ללא קישוטים.
- גג שטוח, ששימש לעיתים קרובות כמרפסת משותפת לדיירים.
- מרפסות סרט ארוכות, לרוב עם קצוות מעוגלים.
- חלונות סרט אופקיים, שנמתחים לאורך החזית.
- עמודים שמגביהים את הבניין מעל הקרקע ומשחררים את קומת הקרקע.
- חדרי מדרגות עם חלונות אנכיים ארוכים, שמאירים את הגרם.
- צורות גיאומטריות פשוטות, ומשחקים של נפחים מלבניים ומעוגלים.
השילוב בין הקווים האופקיים של המרפסות לבין הקווים האנכיים של חדרי המדרגות יוצר את הדינמיקה האופיינית של הבניינים האלה, שנראים פשוטים ממבט ראשון אבל מתגלים כמורכבים ומחושבים.
התאמה לאקלים המקומי
אחד הדברים המעניינים ביותר באדריכלות הבינלאומית בתל אביב הוא האופן שבו האדריכלים התאימו את הסגנון האירופי לאקלים הים תיכוני החם. באירופה, חלונות גדולים נועדו להכניס כמה שיותר אור ושמש. בתל אביב, שבה השמש חזקה והחום מעיק, האדריכלים הבינו שצריך דווקא להגן מפני השמש.
לכן החלונות בתל אביב לרוב קטנים יותר, ומוצלים על ידי מרפסות עמוקות, מרזבים בולטים ואלמנטים מצלים. המרפסות עצמן הפכו לחלק מרכזי בחיי היומיום, מקום לשבת בו בערבים ולקלוט את הבריזה מהים. העמודים שהגביהו את הבניינים אפשרו לאוויר לזרום מתחתם. הצבע הלבן החזיר את קרני השמש. כל אלה הם דוגמה מצוינת לאופן שבו סגנון אדריכלי מתאים את עצמו למקום.
שימור והתחדשות
במשך שנים רבות רבים מהבניינים הוזנחו. הטיח התקלף, המרפסות נסגרו בתריסים ובחומרים מאולתרים, ותוספות בנייה שינו את המראה המקורי. בעשורים האחרונים, עם ההכרה הבינלאומית והגברת המודעות, התחיל תהליך משמעותי של שימור. העירייה הכריזה על מבנים רבים כמבנים לשימור, וקבעה הנחיות לגבי השיפוץ שלהם.
שימור בניין כזה הוא עבודה מורכבת. הוא דורש התייחסות לחומרים מקוריים, לפרטים כמו מעקות, ידיות ואריחים, ולגוונים המדויקים של הטיח. במקביל, הבניינים צריכים לעמוד בדרישות של חיים מודרניים, כמו מעליות, חיזוק מבני ומיגון. האיזון בין שמירה על הערכים ההיסטוריים לבין התאמה לצרכים של היום הוא אחד האתגרים המרכזיים של האדריכלים שעוסקים בתחום. מי ששוקל לרכוש או לשפץ דירה בבניין לשימור צריך לבדוק מראש את המגבלות והחובות החלות עליו, רצוי בליווי אדריכל ועורך דין שמכירים את התחום.
איך ליהנות מהעיר הלבנה
הדרך הטובה ביותר להכיר את העיר הלבנה היא ברגל. שיטוט איטי ברחובות המרכז, עם עיניים פקוחות ומבט כלפי מעלה, חושף פרטים שבדרך כלל לא שמים לב אליהם. אפשר להצטרף לסיורים מודרכים שמתמקדים באדריכלות, לבקר במרכזי מידע ובמוזיאונים שעוסקים בנושא, או פשוט לשבת בבית קפה ולהתבונן בבניינים שמסביב.
הסגנון לא מוגבל רק לתל אביב. גם בחיפה, בירושלים ובמושבות ובקיבוצים רבים אפשר למצוא מבנים מאותה תקופה, שמבטאים את אותם עקרונות של פשטות, פונקציונליות והתאמה לאקלים. סיור בעקבות המבנים האלה ברחבי הארץ מגלה עד כמה הסגנון היה נפוץ, ועד כמה כל מקום פירש אותו בדרכו.
כדאי במיוחד לשים לב להבדלים בין בניינים משומרים לבין כאלה שעדיין לא שופצו. ההשוואה ממחישה עד כמה שימור נכון מחזיר לבניין את היופי המקורי שלו, ועד כמה השפעת הזמן וההזנחה יכולה להיות משמעותית.
ההשפעה על העיצוב של היום
העקרונות של הסגנון הבינלאומי ממשיכים להשפיע על אדריכלות ועיצוב פנים גם היום. ההעדפה לקווים נקיים, לחללים פתוחים, לאור טבעי ולפשטות פונקציונלית מוכרת מאוד בעיצוב העכשווי. גם הרעיון שהבית צריך להיות מותאם לאקלים ולאורח החיים של יושביו רלוונטי יותר מתמיד, בעידן של התחממות ומודעות סביבתית.
לסיכום, העיר הלבנה של תל אביב היא הרבה יותר מאוסף של בניינים ישנים. היא סיפור על מפגש בין רעיונות אירופיים לבין מקום חדש, על התאמה חכמה לאקלים ועל עיר שנבנתה בתנופה. היכרות עם המאפיינים שלה מאפשרת להסתכל על הרחובות המוכרים בעיניים חדשות, ולהבין טוב יותר את השורשים של העיצוב הישראלי המודרני.
